בַּיִת | למכירה פורט-דה-בוק פרובנס-אלפ-קוט ד'אזור

חייתי רגעים יוצאי דופן בבית הגדול הזה של 345 מ"ר, שסימן אותי לנצח... תארו לעצמכם... בזמנו, משיא שש שנות קיומי, הבית הענק הזה היה עבורי טירה ממוסגרת במגדלים גבוהים לשם באתי למצוא מחסה כשדרקון רצה לטרוף אותי, ספינת קיטור בלתי ניתנת להריסה שחוצה ים של אורן. עצים בימי מיסטרל זעם, קרקע של 6300 מ"ר ביער בתולי בלתי חדיר שבו חיו אינדיאנים צמאי דם ובריכת השחייה הגדולה - נהר גועש נגוע בתנינים... אני זוכר את התקופה, שבה עוד יותר קטנה, רצתי במדרגות בעץ על קומה שנייה, קומה ששמורה כולה לאחותי חנה ולי. עם שני חדרי שינה גדולים של 23 מ"ר כל אחד וחדר משחקים גדול של 28 מ"ר, כמעט 80 מ"ר רק בשבילנו... פעם אחת בתחתית המדרגות, סקרתי את כל החדרים בקומה הראשונה שבה גרתי עם ההורים שלי, הסלון הגדול בגודל 35 מ"ר, שני חדרי השינה, חדר האמבטיה הענק שבו הקמנו עם חנה מערכת סיבוב גאונית כדי ליהנות בתורו מהאמבטיה והמקלחת. ולבסוף, המטבח, החדר המרכזי בו נפגשו כל המשפחה בבוקר ובערב בהמולה שמחה של צחוק וקריאות. המרפסת הצמודה למטבח, שבה אמא שלי אהבה לגדל את הצמחים הארומטיים שלה בעציצים, הייתה גם מקום שבו אהבנו בערבי קיץ, או בימי גשם, להישאר להקשיב לציקדות ולהריח את הדשא הטרי... אמרתי לך שזה בית משפחתי, וזה באמת בגלל שבקומת הקרקע גרו סבא וסבתא שלי. צמודים ומתקשרים עם הבית, סבא ליאון וסבתא גילדה, חיו, מאוהבים כמו ביום הראשון, למען האושר הגדול ביותר, בדירתם של 75 מ"ר במפלס אחד עם מרפסת שמש גדולה שבה סבא, על פי דבריו, מדיטציה כל אחר צהריים בשכיבה על כיסא הנוח שלך עם הרבה נחירות מודגשות יותר או פחות... שאר קומת הקרקע, בשטח של 55 מ"ר, תוכננה לאכלס דודה רחוקה, אבל כמו אבי שבנה את רוב הבית הזה, כבר לא היה לו כוח ורצון להתעסק, בחלק הזה של הבית נותר לפיתוח. הזיכרון האהוב עליי? קח את סבא ביד כדי לחצות את הגן הענק עד לשער הנדנדה. כאן קוראים לי מנון, היום אני בן 33, יש לי בתורי משפחה עם ילדים, אני גר רחוק מההורים ובגלל זה הם מוכרים את האנדרטה הזו של ילדותי כדי להתקרב אלינו. תורכם לכתוב את העתיד ולבנות את הזיכרונות של ילדיכם...